טיפ לשינה טובה: הפרדת כוחות

למרות מה שאני מנסה להציג ולהשיג רוב הזמן, אנחנו רחוקים משוויון בין המינים בהורות. חוץ מהסיבות הסביבתיות, החברתיות והנורמטיביות, שבחלקן אפשר וניתן לטפל – בעיקר באמצעות מודעות, המאבק חסר סיכוי (לעת עתה – המדע והטכנולוגיה עשויים להפתיע) בתחום הביולוגי.כיום, בדרך כלל, האם היא שנושאת את הצאצא ברחמה תשעה חודשים, והיא זו שיכולה להניק ולדאוג לתזונת התינוק בחודשיו הראשונים.

לפעמים, אני מרגיש מודר מחלק חשוב בגידול התינוק כיוון שאני חסר אונים מול הצורך הבסיסי של התזונה. כל עוד התינוק ניזון אך ורק מחלב-אם, ההתעוררויות שלו בלילה הן בדרך כלל כדי לאכול – התחום שבו אין לי איך לתרום. כתוצאה מכך – אני לא התעוררתי בשעות הלילה בחודשי החיים הראשונים של ילדי. עזרתי להרדים בלילות הקשים של ה"גזים", בדקתי שהם מכוסים לפני השינה, וקמתי בבוקר לטפל, אבל אשתי היקרה הייתה שומעת אותם בלילות ומייד עם הצפצוף הראשון, מתעוררת כדי להאכיל כל אחד מהם. בדרך כלל אני משלים את הפרטים בבוקר – "איך עבר הלילה? מתי התעוררת? הילדה חזרה לישון מהר?" וזאת למרות שהייתי נוכח בחדר שבו התרחשה כל הפעילות. לא שמעתי כלום. ישנתי יותר טוב מתינוק.

כל זאת לא מנע ממני להתערב בסידורי השינה המשפחתיים. בחודשים הראשונים, שכרנו עריסה, שאפשרה לרך הנולד לישון איתנו בחדר. היתרונות ברורים: תחושת הביטחון גדולה יותר כשהצאצא קרוב, לא צריך להסתובב בבית לצורך האכלה, אפשר לבצע את כל האכלת הלילה כמעט בלי לצאת מהמיטה.

הזווית האבהית היא – להזכיר שהסידור הזה הוא זמני. לא במקרה שכרנו דירה עם חדר נפרד לילדים. החדר מיועד לכך שהילד יישן בו, ויפה שעה אחת קודם. לשמחתי נחשפתי לעצה הזו בזכות הסביבה האבהית שהייתה לי בעבודה באותם ימים. אולי הפוסט הזה יעזור לאבות והורים אחרים. האב צריך להזכיר את יתרונות ההפרדה – התינוק יישן טוב יותר אם הוא לא יצטרך לשמוע את התזוזות ויש שיאמרו אף את הנחירות של אבא שלו. ההורים (ובעיקר האם) תישן טוב יותר אם לא ישמעו כל פעיה אקראית מתוך חלום של הצאצא. אז למרות הנוחות, ולמרות המעורבות המוגבלת של האב בשעות הליל, כדאי לאב לקדם את העברת הילד למיטה שלו בחדר שלו.

הדרך לשינה של לילה שלם, תתקצר עם הוצאת התינוק מחדר ההורים. בסופו של דבר, אצלנו בבית – עם שני הילדים, המעבר התבצע בהצלחה בסביבות גיל שלושה חודשים.

כמו בסיפור על הרב, העז והבית הקטן, חדר השינה נהיה מרווח מאי פעם כשמוציאים את העריסה ממנו. וגם תחושת הפרטיות נעימה יותר…

ולא צריך לדאוג – אם התינוקת תרצה לאכול – נשמע אותה. תודה לאל – היא מכירה את הסימן המוסכם. ובמקרה הגרוע ביותר – את הגלגל הזה אפשר להחזיר לאחור – אז כדאי לנסות.

"למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא מחר?"

הפוסט הזה נכתב על סמך ניסיוני האישי בלבד. אני מודע לכך שנושא "השינה המשותפת" של הורים וילדים נתון למחלוקות רבות. אני לא מנסה לשנות את דעתו של מי שמשוכנע בדרך אחרת, אלא לעודד את מי שמחכה "לזמן הנכון" להעברת הילד לחדרו, לנסות זאת בהקדם. תעשו מה שטוב לכם!

—

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, הקליקו כאן

כל הפוסטים של השבוע (הכניסה באחריות הקורא בלבד):

טל חן – זמן לישון.
ינון רטיג – שיעור בצניעות.
גיא רוה – שינה.
אילן שיינפלד – שלושה גברים במיטה אחת.
עומר להט – הכבש השישה עשר – 16 טיפים והגיגים על שנת ילדים

להרשמה לניוזלטר – ליחצו כאן